פסק-דין בתיק ע"פ 5677/11

השופט ח' מלצר:

1.             זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי). לאחר שהמערער הורשע, בהתאם להודאתו, בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס וקבלת דבר בתחבולה, הושתו עליו בגדרי גזר הדין, מושא הערעור, העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר, מהם 24 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים המערער לא יעבור על אחת מן העבירות, שבהן הוא הורשע במסגרת הכרעת הדין; קנס בסך 10,000 ש"ח, או שלושה חודשי מאסר תמורתו; ופיצוי לקורבן העבירות האמורות (להלן: המתלוננת), בסך 30,000 ש"ח. המערער סבור כי העונשים הנ"ל הינם מחמירים יתר על המידה, ומכאן הערעור.

           אפתח בהבאת תמצית העובדות הצריכות לעניין.

העובדות

2.             בתאריך 4.8.2009 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של: אינוס (ריבוי עבירות), מעשה סדום (ריבוי עבירות), ועושק (להלן: כתב האישום המוקדם). במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום המוקדם, והוחלף בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן), אשר המערער הודה בעובדות המצוינות בו. כתב האישום המתוקן ייחס למערער עבירה אחת של מעשה מגונה בנסיבות אינוס (קרי: ללא ריבוי עבירות), ועבירה נוספת של קבלת דבר בתחבולה. על פי העולה מכתב האישום המתוקן, בתחילת שנת 2003 פנתה המתלוננת למערער, אשר עסק אותה העת ב"קבלה" ובמתן ייעוץ המבוסס על "כוחות רוחניים". לאחר היכרותו עם המתלוננת, המערער עבר להתגורר עמה עד לשנת 2006, ובתקופה זו הוא ביצע בה, כנטען בכתב האישום המתוקן: "מעשים מגונים, תוך נגיעות באיבר מינה, החל ממועד המפגש הראשון ביניהם והכל לשם סיפוק צרכיו המיניים". יחד עם זאת יש לזכור כי המערער הואשם בגדרי כתב אישום זה רק בעבירה אחת של מעשה מגונה בנסיבות אינוס.

           לאי-עקביות זו והשפעתה על המכלול - נחזור בהמשך הדברים. בנוסף לכך המערער אף הונה את המתלוננת, והתחייב בשמה בהתחייבויות פיננסיות שונות, תוך ניצול מצוקותיה.

3.             המערער הודה כאמור במה שטוען כלפיו כתב האישום המתוקן, והצדדים הסכימו שהמדינה תבקש עונש מאסר בפועל, בן שנתיים, וכן עונשים נלווים (כגון קנס ופיצוי), והמערער יטען לעונש בצורה חופשית.

4.             בתאריך 10.2.2011 הורשע המערער, בהתאם להודאתו, וגזר הדין ניתן בהמשך לכך בתאריך 18.7.2011. בגוזרו את הדין ציין בית המשפט הנכבד קמא, בין היתר, את חומרת המעשים שבהם הודה המערער; את ניצול מצוקתה הנפשית של המתלוננת; את מצבה הקשה של המתלוננת, בעקבות האירועים, מושא כתב האישום (כפי שנמסרו מפי שירות המבחן); ואת עברו הפלילי של המערער. לקולא ציין בית המשפט כי יש להתחשב בכך שהמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והביע חרטה, כמו גם שנסיבות חייו היו קשות, ועוד צוין כי העובדה שהמערער עמד תקופה מסוימת בראש ארגון שפעל לחלוקת מזון וביגוד בהתנדבות פועלת לזכותו.

5.             החשוב לענייננו הוא כי בנוסף לכל אלה בית המשפט שם דגש גם על: "התמשכות מסכת האירועים, והפגיעה הקשה שנגרמה למתלוננת בעקבות מעשיו, כמפורט בכתב האישום ובתסקיר נפגעת העבירה". תיאור זה של מעשיו של המערער, בעוד שהוא תואם במידת-מה את האמור בגוף כתב האישום המתוקן, כפי שצוין לעיל - לכאורה אין הוא מתיישב עם העובדה שהמערער הואשם רק בעבירה אחת בעלת גוון מיני. לעובדה זו ולמשמעותה נחזור בהמשך הדברים.

6.             בעקבות כל האמור לעיל, נגזר כאמור דינו של המערער והושתו עליו העונשים שצוינו בפסקה 1 שלעליל - ומכאן הערעור שלפנינו. להשלמת התמונה יש לציין כי עונש המאסר של המערער עוכב, בהסכמת המדינה, עד להכרעה בערעור שלפנינו, בהחלטת השופטת א' חיותמתאריך 2.8.2011.

טענות הצדדים

7.             טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, עת סטה מן העובדות שבהן הוא הודה, כפי שהן צוינו בכתב האישום המתוקן. במיוחד משיג המערער על כך שייוחסו לו מספר עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, למרות שכתב האישום המתוקן מציין רק עבירה אחת כזו. המערער סבור שהמדובר ב"זליגה" אסורה מכתב האישום המוקדם, או לחלופין מן התסקיר שהוגש בעניינה של המתלוננת, אל גזר הדין. מעבר לכך המערער גורס כי המדובר בעבירות שהתרחשו בשנת 2003 לערך, ושעברו מספר שנים מאז הגשת התלונה במשטרה ועד להגשת כתב האישום, וגם לנתונים אלה יש ליתן משקל במכלול.

8.             בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 16.5.2012 הצענו למדינה לחזור ולעיין בעמדתה בנוגע לעונש המאסר שהוטל על המערער. בהודעת העדכון שהוגשה מטעמה בתאריך 22.5.2012, הודיעה המדינה כי היא איננה משנה מעמדתה, לפיה עונש המאסר שנפסק הינו סביר בנסיבות המקרה, ואין מקום לשנות ממנו.

9.             התפתחות נוספת שיש לציין במכלול היא כי בתאריך 3.6.2012, בעקבות הצהרתו של המערער בדיון (באמצעות בא-כוחו) והחלטתי מתאריך 29.05.2012 - המערער מסר למזכירות בית משפט זה התחייבות בלתי חוזרת להעברת הכספים שהופקדו על ידו, במסגרת תנאי שחרורו בערבות בבית המשפט המחוזי - למתלוננת, וזאת ככל שמרכיב הפיצוי שנקבע בבית המשפט המחוזי הנכבד יישאר על כנו (ולא יהיה עוד צורך בכספי הערבות לצורך הבטחת התייצבותו).

דיון והכרעה

10.          לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הערעור - להתקבל חלקית, כך שעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער - יקוצר, ויעמוד על 18 חודשים, במקום 24 חודשים. יתר רכיבי העונש ייוותרו על כנם. אביא עתה את הנימוקים התומכים במסקנתי זו.

11.          כידוע, פירוט העובדות והעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום נועד, בין היתר, ובעיקר, על מנת לתחום את מסגרת הדיון במשפט הפלילי למעשים שמיוחסים לנאשם (ראו: יעקב קדמי סדר הדין בפליליםחלק שני, כרך א' 915 (2009) (להלן: קדמי)). תובנה זו נכונה גם בנוגע לכתבי אישום מתוקנים שמוגשים בעקבות הסדרי טיעון. כפועל יוצא מכך:

"בית המשפט כלל איננו אמור להתייחס בגזר-דינו לנסיבות נוספות, אשר אין להן אזכור בכתב האישום המתוקן ובראיות אחרות בתיק, ובפרט כאשר הצדדים הגיעו להסדר טיעון מוסכם, אשר במסגרתו נמחקו הנסיבות הנוספות מכתב האישום המקורי" (ראו: דברי ב-ע"פ 8888/07 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 (לא פורסם, 6.7.2009) (להלן: ע"פ 8888/07)).

           יש להדגיש כי האיסור הנ"ל חל בצורה שווה על כל הפרטים ה"חיצוניים", יהא מקורם אשר יהא. נתונים "אסורים" אלה יכולים לנבוע מכתב האישום המקורי, או ממקורות אחרים, כגון תסקיר נפגע עבירה (אף שבעניין זה נקבע כי עורך התסקיר האמור עצמו איננו מחוייב להתייחס לעובדות כתב האישום המתוקן בלבד - ראו: סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ע"פ 7609/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.2008) (להלן: ע"פ 7609/06); ע"פ 8888/07)).